עוד המבורגר? עוד פיסטוק? נתקענו על ריפיט.

בשבועות האחרונים נדמה שכל עולם המזון בישראל נתקע בלולאה אחת: המבורגר או פיסטוק.
לא משנה איפה תסתכלו — השלטים, המודעות, הפיד באינסטגרם, התפריטים בבתי קפה — כולם שרים את אותו הפזמון.
זה מרגיש כאילו כל המדינה פתחה סניף חדש של “עוד פעם אותו דבר”.

שימו לב איך טרנד אחד משתלט על הכל:
פעם זה פיסטוק – בקרואסון, בגלידה, בקינוח, בפיצה….
ופעם זה המבורגר – עם לחמניית קצח, עם גבינת חלומי, עם חציל בטחינה, אבל בסוף – אותו טעם, אותו צילום, אותו פיד.

תחשבו רגע על זה מהזווית של הלקוח

אם הכל מרגיש אותו דבר – איך הוא אמור לבחור?
ואם אין בידול – למה שיבחר דווקא בכם?
הצרכן לא מחפש רק טעם. הוא מחפש חוויה, הוא מחפש רגש, הוא מחפש סיפור.
והוא עייף. ממש עייף. מעוד פיסטוק.

ואם אתם עדיין חושבים שזה שיווק, זו בדיוק הבעיה

שיווק לא נולד כדי לזרום עם הזרם.
הוא נועד להוביל, לאתגר, להדליק ניצוץ.
מותגים אמיתיים לא מחכים לטרנד – הם יוצרים אותו, או לפחות שוברים אותו עם אמירה.
אז במקום להעלות את הקוראסון־פיסטוק ה־389 לפיד – אולי תשאלו את עצמכם:

• במה אנחנו שונים באמת?

• מה אנחנו לא מוכנים להיות?

• איך יוצרים טוויסט אמיתי, לא רק בצלחת – אלא בראש?

כי בסוף, בידול הוא לא סגנון. הוא החלטה

החלטה לא להיות עוד המבורגר.
החלטה לא להיגרר אחרי כל פיסטוק חדש שנחת בארץ.
החלטה להביא את עצמך, את הזהות של המקום שלך, של המותג שלך – גם אם זה אומר לשחות נגד הטרנד.

שורה תחתונה?
המבורגר זה לא בידול.
פיסטוק זה לא בשורה.
תפסיקו להעתיק, תתחילו להשמיע קול. כי מי שלא מעיז – נשאר גנרי.